משדר טווח ארוך הוא מכשיר שפותח במטרה לשדר אותות למרחקים נרחבים. עובדה זו הופכת אותו לאידיאלי ליישומים בהם נדרש שטח כיסוי גדול. היכולת של משדר טווח ארוך לשדר למרחקים ארוכים מושגת באמצעות מספר גורמים. ראשית, לרוב יש לו תפוקת הספק גבוהה. על ידי שידור אותות בעלי הספק גבוה יותר, המשדר יכול להתגבר על הדעיכה שאירעת כשהאות עובר דרך האוויר או תווכים אחרים. עם זאת, פעולה בהספק גבוה מחייבת התחשבות careful בצריכת החשמל ובדרישות רגולטוריות הנוגעות לרמות האמיזיה המותרות המקסימליות. ייתכן גם שהמשדר צפוי להיות מצויד באנטנות מיוחדות. אנטנות מכוונות, למשל, יכולות לרכז את האות המשודר בכיוון מסוים, להגביר את עוצמת האות באזור זה ולהאריך את הטווח. בחלק מהמקרים, נעשה שימוש באנטנות פרבוליות כדי להגביר עוד יותר את הדיוק והטווח של המשדר. משדרי טווח ארוך בשימוש נרחב במערכות תקשורת. ברשתות סלולריות, תחנות בסיס משתמשות במשדרי טווח ארוך כדי לכסות שטחים גאוגרפיים גדולים, ומבטיחות שמכשירים ניידים יוכלו לשמור על חיבור לאורך מרחקים גדולים. בתקשורת לוויינית, משדרי טווח ארוך בתחנות הקרקע משדרות אותות ללוויינים המקיפים את החלל הכביתי. הם משמשים גם במערכות אבטחה ושמרון מסוימות. למשל, משדרים לחישה של תנועה בטווח ארוך יכולים לשמש לזיהוי פריצות סביב מסגרות גדולות, כמו סביב מפעלים תעשייתיים או בסיסים צבאיים. בבחירת משדר טווח ארוך, יש לבחון בעיון גורמים כגון הטווח הנדרש, סוג האות שיש לשדר (למשל, רדיו-תדר, תת-אדום), והתנאים הסביבתיים שבהם הוא פועל, כדי להבטיח ביצועים אופטימליים.